כתבה מתוך מגזין רננות גיליון מס’ 7:
אי אפשר לעבור לסדר היום.
ערני לטובת חבריו / אברהם לינשה
כשהתחלתי לכתוב על קהילה, שאלתי את עצמי מהי בעצם קהילה?
יצאתי לבדוק ולחפש מאיפה מגיע הרצון של האדם להיות בקבוצת (קהילה) אנשים ביחד.
התחלתי עם הפסיכולוג החברתי אברם מסלו שחקר את הנושא החברתי, ובעצם הגה את הרעיון של ” היררכיית הצרכים” ואז ראיתי שהצורך שלנו להיות בקבוצה שמקבלת אותנו ואוהבת אותנו, הוא בעצם צורך בסיסי.
זה משהו שקשור לרצון נפש האדם, להיות שייך לקבוצה שמקבלת ומכילה אותו.
גם ראיתי שראלד סאטלס טען, כי קהילה היא מוסד אנושי הצומח באופן טבעי בין אנשים החולקים מרחב מחיה משותף, דפוסי התנהגות ותחומי עניין דומים.
אנחנו בעצם מגיעים לנקודה שלנו, לאביעה. שהיא הקהילה והמעטפת החברתית שלנו.
אני פחות רוצה לדבר על הקונספט של אביעה ועל המיוחדות שבה.
אני כן רוצה, להתמקד בשתי נקודות.
• מה אנחנו מקבלים כשאנחנו משתייכים לקהילה הזאת?
• מה זה בעצם מחייב אותנו כחבר בקהילה?
ברוך ה’ התברכנו בשני אנשים מדהימים ומיוחדים שדואגים לכלל ולפרט ברמה האישית.
אני יכול להביא את העדות האישית שלי, כמה שעות שמעון שרף בשביל לייעץ, לעזור לי כשהתלבטתי דרכינו לאן…
וגם שרוליק שלא מפסיק לדאוג ולהתעניין איך הולך אצל כל אחד מאיתנו, סעודות חג ושבת אצלו.
ואם אתחיל לפרט כמה טוב קיבלתי כמעט מכל חבר מהקהילה כנראה שלא אסיים…
זה קמצוץ מכל הטוב שאנחנו מקבלים.
אבל מה זה מחייב אותנו?
היות ואנו חברים בערבות הדדית צריך כל אחד לראות את עצמו כאילו הוא חבר בוועדה.
לכן זה קצת שונה מקהילה אחרת.
וזה דורש מכל אחד להיות יותר ערני ולראות איך הוא יכול לתת יותר מעצמו לטובת חבריו.
הקונספט מדהים, כי בסוף בואו לא נשכח שבאנו כולם מקהילות דורשות ומערכתיות.
וחלקנו (ואני בתוכם) עדיין שייכים לאותם קהילות.
וכל אחד ברמה האישית חיפש מקום שיכיל אותו שיבין אותו ושהוא יוכל להיות מי שהוא בלי שישפטו אותו.
אז אני מאחל לי (ולנו-לכם) שנמשיך להתפתח ולהפיץ את האור הפנימי שלנו!!!
תהנו!